פקעלע

פֶּקֶעלֶע פירושו ביידיש חבילה קטנה או צרור, ובהשאלה — “תיק” מנטלי ומשקעים רגשיים שאדם סוחב איתו. היצירה התיאטרלית האינטימית והחשופה נעה בין צחוק לכאב ובין ליצנות לפיוטיות. באמצעות תיאטרון פיזי, עבודה עם חפצים וסיפור חיים גלוי, היא בוחנת חיים שנבנים סביב חסר והתמודדות עם שכול מוקדם.

במרכז הסיפור אישה בשלהי העשור השישי לחייה, שמרגישה שהפקעלע שלה כבד מדי ותוהה מה יש בתוכו. אף שאינה ילדה, היא מבינה שלא חדלה להיות יתומה. במדינה כמו שלנו היא יתומה עם ייחוס, וילדותה עברה עליה בחוסר ודאות אם היא מושא לרחמים או להערצה, ואם רגשותיה הם בושה או גאווה. היא אוגרת חפצים, מתקשה להיפרד ומשתדלת להיות מוצלחת בשביל אמה, חכמה כמו אביה ואחראית מספיק כדי לשמור את הטוב לסוף.

בהומור עצמי, בכנות נוגעת ללב ובשפה חזותית עשירה, נחשפת נוכחות-נעדרת המלווה את הסיפור. ההצגה מתבוננת באופן שבו חוויות ילדות ושכול מוקדם ממשיכים לעצב את ההווה, ומזמינה להתבונן במטען האישי מתוך תחושה שאיננו לבד. משך המופע 60 דקות, והוא מיועד לגילאי 13 ומעלה.

יוצרת ומבצעת: גנית פריזנט הנקין. במאית ושותפה ליצירה: מיכל סבירוני. מוזיקה: יוני טל. אביזרים: ליאוניד אליסוב.