"אומרים ש..."

עמי, בן 98, מתגורר בדירה זמנית בבניין מפונים ומסרב לפתוח מכתב שקיבל. המכתב מוביל אותו ואת שני ילדיו למסע זיכרונות בעקבות מכתב עבר מהתנועה, שקרא לו להצטרף להנהלה המרכזית כמלווה קהילות. תפקיד זה הוביל אותו בין קיבוצי הדרום בשנים שבהן החלו לצוף האתגרים של היחיד בחברה הקיבוצית, שקידשה את הקבוצה. לאורך המסע נחשף מפעל שנכנס לחובות בשם האחריות הקולקטיבית, לצד מאבקים על שינוי הלינה המשותפת ללינה משפחתית, שערערו את יסודות הבית הקיבוצי. בין התחנות עולים סיפורי מתנדבים, תשוקה ואשמה, לצד עדויות על הדחקה, נידוי וסילוק, ועל הסדקים הנוצרים כאשר קול אחד שולט במקהלה ומשתיק אחרים. יוצר ובמאי: אמיתי יעיש בן אוזיליו. ע. במאי: נטע עצמון. דרמטורגיה: רננה רז. רובוטיקה: אורן עילם. תלבושות: דורון אשכנזי. וידאו: איריס מועלם. חלל: איגי הגר פרי פלד. תאורה: זיו וולושין. מוזיקה: יותם אלון. הפקה: דנה רבינוביץ. שחקנים: מיגל אורבך, סיגלית פוקס, דני שפירא, טולי פסי, דורון מגלי.