"אומרים ש..."

עמי, בן 98, מתגורר בדירה זמנית בבניין מפונים ומסרב לפתוח מכתב שהגיע לידיו. המכתב הסגור מוביל אותו ואת שני ילדיו למסע זיכרונות בעקבות מכתב עבר מהתנועה, שקרא לו להצטרף להנהלה המרכזית כמלווה קהילות. תפקיד זה הוביל אותו בין קיבוצי הדרום בתקופה שבה האתגרים של היחיד בתוך החברה הקיבוצית החלו לצוף. לאורך הדרך נחשף מפעל שנקלע לחובות בשם האחריות הקולקטיבית, לצד מאבקים על שינוי לינה משפחתית מול לינה משותפת, שערערו את יסודות הבית הקיבוצי. בין התחנות צפים סיפורי מתנדבים, תשוקה ואשמה, לצד עדויות על הדחקה, נידוי וסילוק, וסדקים הנוצרים כאשר קול אחד שולט במקהלה ומשתיק אחרים. יוצר ובמאי: אמיתי יעיש בן אוזיליו. ע. במאי: נטע עצמון. דרמטורגיה: רננה רז. רובוטיקה: אורן עילם. תלבושות: דורון אשכנזי. וידאו: איריס מועלם. חלל: איגי הגר פרי פלד. תאורה: זיו וולושין. מוזיקה: יותם אלון. הפקה: דנה רבינוביץ. שחקנים: מיגל אורבך, סיגלית פוקס, דני שפירא, טולי פסי, דורון מגלי.