זרה ונושמת: השקת הספר החדש של לילך לחמן

לילך לחמן נעה בין דמות האם בשירת חדוה הרכבי לחצר בנה במושב שובה אחרי שבעה באוקטובר; בין צלאן וישורון, על התופת והאשמה שלאחר מלחמת העולם השנייה, לפרוסט בתרגומה של הלית ישורון, ערב מלחמת העולם הראשונה. היא עוברת גם משולחן הכתיבה של נורית זרחי בקיבוץ גבע אל סמטאות ירושלים של חביבה פדיה, רחובות שדרות של שמעון אדף, ולערים עקיר, יפו וונציה, הנחלצות מן הנשייה בשירת שבא סלהוב.

כתיבתה המסאית משלבת התבוננות אינטימית בעולמו של המשורר ובשיר עם מחשבה על מקומו של התרגום בהיסטוריה המשורגת של הליריקה הישראלית־יהודית. לחמן היא מסאית, חוקרת שירה ועורכת, ומעבודותיה „שירים ועריסות” (2025), „יבוא גדי זהב” (2015), „איך נקרא אבות ישורון” (2011) ו„אולי הלב” (2006). בהשתתפות שמעון אדף, עודד וולקשטיין, ורד לב כנען, חביבה פדיה וגלילי שחר; מוסיקה: אבטה בריהון. מנחה: שיר לב-ארי.