אין ים
הים נעלם, והמציל מחליט לערוך לו הלוויה. אל הטקס מצטרפים עוברים ושבים שחולקים אובדן אישי – אהבה שנגוזה, אהובה שאבדה או אם שאיננה. יחד הם מבקשים למצוא בחול את מה שלא הצליח לצוף מעצמו, או לכל הפחות להשמיע את קולם ולמחות נגד היעלמותו השקטה של הים. בין הדמויות המשתתפות במסע נמצאים שני אחים שעזבו את הבית, שאחד מהם חזר בתשובה, ואביהם האומלל המסתגר מזה שנים בביתו מול הים, צופה בו בשקיקה. אליהם מצטרפת אישה יפה, לצד דמותה של אישה נוספת שטבעה מזמן, הנוכחת עמם בדמיונם או אולי במציאות. ההצגה היא מסע לוויה סוריאליסטי-קומי אל הים, אל אותם דברים שהיינו רוצים להטביע בתת-מודע, ואל השכחה המנחמת. זוהי הזמנה לשכוח. הקהל יושב במקום שבו היה הים, בעוד השחקנים נעים כגלים, באים ויוצאים מתוך המרחב והופכים את כולנו לים הגדול. על הבמה חמישה שחקנים, בובה אחת, צידנית וסוכת מציל. משתתפים: רמי בן גור, יפעת ישראל, דוד אופיר, דן סודרי ואסף פרידמן. מחזה: אסף פרידמן. ליווי אומנותי: גבריאלה לב.
