"באוקיינוס אינסופי של רִיק, שחתה לה נשמת העולם. קראו לה אורה. היא נשאה בתוכה את כל הזרעים של היקום שעתיד היה להיוולד." סוף סוף היא יצירה על סופים – ועל ההתחלות שנולדות מהם. על רגעי השהיה שבין מה שהיה, למה שעדיין לא קיבל צורה. באמצעות דמותה של אורה, נשמת העולם, קולבן דאנס חוקרת את המעבר: לא כקצה, אלא כהתמרה. לא כאובדן, אלא כהזמנה לשינוי. המופע מזמין אותנו להשהות את המבט – לא למהר להגדיר, אלא להקשיב. האם אפשר לזהות את אותם רגעים ראשוניים, שבהם מציאות חדשה מתחילה להתעצב – גם אם היא עדיין שקטה, בלתי נראית? כשהסוף כבר כאן, אבל ההתחלה עדיין לא נראית – האם אנחנו חווים אובדן או אפשרות? סוף סוף נעה על הקו שבין הבלתי נראה לבלתי נמנע, ומבקשת מאיתנו להאט, להרגיש, ולאפשר למשהו חדש להופיע – דווקא מתוך השקט. קרדיט לתמונה אבי לוסקי
