ניקולאי צ'אושסקו, אשר עמד בראש רומניה בין השנים 1965–1989, נחשב לדמות מורכבת המשלבת תכונות המיוחסות לפסיכופתיה לצד פיקחות פוליטית של איכר פשוט. לאורך שנות שלטונו, הוא הפגין יכולת תמרון פוליטית מרשימה, תוך שהוא מבסס את אחיזתו במפלגה הקומוניסטית ובמדינה כולה באמצעות מנגנוני פחד והפחדה. מתוך חשיבות עצמית מופרזת ואמונה עמוקה בדרכו כמנהיג בעל חזון, יזם צ'אושסקו פרויקטים גרנדיוזיים ששיקפו את תאוותו הבלתי נשלטת לכוח וליוקרה אישית....
ניקולאי צ'אושסקו, אשר עמד בראש רומניה בין השנים 1965–1989, נחשב לדמות מורכבת המשלבת תכונות המיוחסות לפסיכופתיה לצד פיקחות פוליטית של איכר פשוט. לאורך שנות שלטונו, הוא הפגין יכולת תמרון פוליטית מרשימה, תוך שהוא מבסס את אחיזתו במפלגה הקומוניסטית ובמדינה כולה באמצעות מנגנוני פחד והפחדה. מתוך חשיבות עצמית מופרזת ואמונה עמוקה בדרכו כמנהיג בעל חזון, יזם צ'אושסקו פרויקטים גרנדיוזיים ששיקפו את תאוותו הבלתי נשלטת לכוח וליוקרה אישית.
דמותו של צ'אושסקו נבחנת במסגרת סדרת הרצאות בת שמונה מפגשים תחת הכותרת "גאון ושיגעון", בהנחיית ד"ר גוסטב מייסלס, היסטוריון ומומחה למזרח התיכון, אסלאם ובלשנות. הסדרה עוסקת בקשר ההדוק שבין גאונות לשיגעון, תופעה הבאה לידי ביטוי בתחומי האמנות, המוזיקה, האדריכלות והמדע, וכן בקרב מנהיגים חברתיים, פוליטיים, צבאיים וכלכליים.
בקרב מנהיגים פוליטיים, נטען לעיתים כי שילוב זה הוא כמעט הכרחי, כפי שהציע הפסיכיאטר האמריקאי נאסר ע'אמי במושג "החוק ההפוך של שפיות דעת". במהלך המפגשים, נבחנות דמויות בולטות בהנהגה הפוליטית לאורך ההיסטוריה, במטרה לבחון את תקפותה של טענה זו ולעמוד על הגבול הדק שבין תבונה לבין אובדן דרך בקרב בעלי שררה.
