לא קראתי לזה אלימות – מעמד האישה

הצגת יחיד מאת נתלי ברלין, שבה היא נכנסת לנעליה של באבא יוגה, מורה ליוגה שלא באה להרגיע את הקהל אלא להוציא אותו משיווי משקל. דרך תנוחות, תנועה, חפצים והומור שחור נבנה עולם בימתי בלתי צפוי, שבו שגרת התרגול היוגי מקבלת תפנית מפתיעה. מה שנראה בתחילה כניסיון למצוא איזון הופך לחקירה של המקומות שבהם למדנו להסתגל, לשתוק ולהמשיך הלאה, גם כשהמציאות דורשת לעצור ולהתבונן.

ההצגה משלבת תיאטרון פיזי, הומור ואינטראקציה עם הקהל. בחלקה השני נפתח מרחב לשיתוף אישי, המעניק מבט נוסף על הדמות ועל הבחירות האמנותיות שמאחורי היצירה, ומבהיר את הקשר בין המתרחש על הבמה לבין הסיפור שממנו נולדה. ההצגה אינה מציעה תשובות פשוטות או הבטחות לריפוי, אלא מעוררת התבוננות במה שלמדנו לקבל כמובן מאליו ובמה שעשוי להסתתר מאחורי השאיפה להיות מאוזנים, רגועים ובסדר.

נתלי ברלין היא שחקנית, יוצרת רב־תחומית ומרצה. במשך כשני עשורים עסקה ביוגה־תרפיה ובחקירת רגשות דרך הגוף. מתוך המפגש בין עבודתה הגופנית לבין תהליך אישי ואמנותי נולדה יצירה המחברת בין תיאטרון, תנועה וסיפור אישי. את ההצגה יצרה ומבצעת ברלין; הבימוי של תובל יעקב מיכאל, והליווי האמנותי של סמדר יערון ואוסנת שנק יוסף.