מסורת מתחדשת | ביקורים קאמריים

בתוכנית שלוש יצירות המציגות קולות שונים במוזיקה הקאמרית: הפנטזיה החופשית והצבעונית של פרנק ברידג', האנרגיה הדרמטית והחדשנות הצורנית של בטהובן, והעומק הרגשי והעושר ההרמוני של שומאן. הפנטזיה לרביעיית פסנתר מאת ברידג' נכתבה ב-1910 בהשראת מסורת אנגלית עתיקה. בנג'מין בריטן, תלמידו המפורסם, תיאר אותה כ״מוזיקה של מוזיקאי מעשי, שגדל נאמן לברהמס אך אהב את הרומנטיקה הצרפתית״.

שלישיית הפסנתר בדו מינור מאת בטהובן היא מן הנועזות בשלוש השלישיות אופוס 1. כבר בה ניכרים המתח הדרמטי והפיתוח התמטי שיהיו לסימני ההיכר של סגנונו הבוגר. רביעיית הפסנתר במי במול מז'ור מאת שומאן נכתבה ב-1842, שכונתה ״שנת המוזיקה הקאמרית״ של המלחין, ומשלבת מבנה קלאסי עם עושר הרמוני ועוצמה רגשית. הפרק השלישי, הידוע במלודיה הלירית של הצ'לו, נחשב לאחד הפרקים היפים והאהובים ביצירתו.

למרות המרחק בין התקופות והסגנונות, היצירות חולקות חיפוש אחר איזון בין מסורת לביטוי אישי ובין מסגרת צורנית לחופש מוזיקלי. בתוכנית: פרנק ברידג', פנטסיה לרביעיית פסנתר בפה דיאז מינור, ה' 94 (13 דקות); ל. ו. בטהובן, שלישיית פסנתר בדו מינור, אופ' 1 מס' 3 (26 דקות); ור. שומאן, רביעיית פסנתר במי במול מז'ור, אופ' 47 (29 דקות). משתתפים נטשה שר בכינור, טלי קרביץ בוויולה, יוני גוטליבוביץ בצ'לו ורון רגב בפסנתר.