לנצח אחי

מי מחליט איך זוכרים, ואיך משתנה המרחב הציבורי כשהאבל יוצא מהבית אל הרחובות? במשך שלוש השנים האחרונות מתעדת וחוקרת גלית מימרן, מתכננת ערים ויועצת ליחידה לתכנון אסטרטגי בעירייה, מאות מופעי הנצחה ספונטניים ברחבי הארץ — מתחנות רכבת וגשרים ועד בתי קפה, פארקים, גינות ואתרי זיכרון מאולתרים.

ההרצאה עוסקת בזיכרון קולקטיבי שנוצר ביוזמת אזרחים וקהילות, ובוחנת כיצד ההנצחה משנה את המרחב הציבורי, מי מעצב את הזיכרון ומה קורה כשהאבל מתפתח מהר יותר מהמוסדות שאמורים לתת לו מענה. נדון במתח שבין יוזמה אזרחית לסדר ציבורי ובין זיכרון ספונטני לתכנון עירוני, ונשאל אם אפשר לתכנן זיכרון או שעלינו ללמוד לחיות לצד זיכרון שנוצר בזמן אמת.